בשלהי אוגוסט התקיים בירושלים פסטיבל "מתחת להר לאמנות ציבורית חדשה", במסגרת "עונת התרבות בירושלים" ובניהולו האמנותי של עומר קריגר. כששמענו שהפסטיבל עומד לפעול סביב הר-הבית ובתוכו, די נחרדנו. יש מתח בין יצירה שדורשת אגו ורצון לחדש ולבלוט לבין חומר נפץ כמו הר-הבית – מקום טעון מבחינה דתית ופוליטית, שדורש עדינות וענווה. פחדנו מהיומרה לגעת בנושא שדורש עומק, סובלנות ובעיקר בינה דווקא במסגרת פסטיבל, שכלל לא בטוח שיש לו אפשרות לקיים תנאים כאלה. מצד שני, על רקע ההימנעות של רוב האמנות מנגיעה בנושאים רלבנטיים ודליקים כל-כך, שמחנו על הנכונות של "מתחת להר" לקפוץ לאש בצורה ישירה ואמיצה. לכן באנו לפסטיבל ספקנים גדולים, אבל גם בציפייה וסקרנות לנוכח האתגר שהוא הציב בפנינו. תהינו אם יצליח לקיים את הדרישות הללו ולגעת במתח בלי לפוצץ את החבית, אך גם בלי ליפול לקלישאות ולקרוס מרוב נסיונות להיות בסדר עם כולם.
זה היה שבוע לא קל. לצד סיורים ומסעות מרתקים ומלמדים, הוצגו גם עבודות שטחיות ומעצבנות, כשההפרדה בין "סיורי לימוד" ל"אמנות" הועמדה מלכתחילה בסימן שאלה. בתוך הנוחות של ההפקה המתוקתקת של הפסטיבל, נוצר לכמה ימים משהו מיוחד אך גם שנוי במחלוקת, ואת הנקודה הזו רצינו לברר. התוכנית המפוזרת, שכללה מבחר סיורים ועבודות במקומות שונים, בימים שונים ובשעות שונות, לא איפשרה לאיש לחוות את הפסטיבל במלואו. כיוון שכך לא נוצרה במה לדיון ושיתוף של ידע וחוויות. השאלות והבעיות שעלו מ"מתחת להר" דורשות מאיתנו לחזור לשם, ולכן ביקשנו ממשתתפים שונים בפסטיבל לשלוח לנו את רשמיהם.
בימים הקרובים נפרסם מדי יום ביקורות, תגובות וחוויות של כותבים/ות שונים/ות שהשתתפו בפעילויות הפסטיבל. קישור יתפרסם פה בכל פעם שיעלה מאמר חדש.
ראשונה היא דפנה בן שאול במאמרה ״צליינות חלופית מתחת להר״
אלן קאפרו (בשיתוף עומר קריגר ואודי אדלמן) – בניית חומת קרח ליד הכותל המערבי
הפוסט מתחת להר הבית. בידינו הופיע ראשון בערב רב Erev Rav